מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- הֵזִיז אָנֶה וָאָנָה, עָשָׂה שֶׁיָּנוּד.
- לשון המקרא הִרְחִיק, גָּרַם לַעֲזִיבָה מִמָּקוֹם.
- ”וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם...“ (מלכים ב׳ כא, פסוק ח)
- [דקדוק] בִּטֵּא בִּשְׁוָא נָד (נָע).
השורש נוד
|
השורש נ־ו־ד הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
נ־ו־ד
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
נָד
|
נָד או נֵד
|
יָנוּד
|
נוּד
|
לָנוּד
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
הֵנִיד
|
מֵנִיד
|
יָנִיד
|
הָנֵד
|
לְהָנִיד
|
הֻפְעַל
|
הוּנַד
|
מוּנָד
|
יוּנַד
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
נוֹדַד
|
מְנוֹדָד
|
יְנוֹדַד
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְנוֹדֵד
|
מִתְנוֹדֵד
|
יִתְנוֹדֵד
|
הִתְנוֹדֵד
|
לְהִתְנוֹדֵד
|
- בבניין קל, בזמן ההווה, השורש נו"ד ניטה גם לפי משקל "פָּעֵל" (כמו הפעלים: מֵת, עֵר): ”נֵד קָצִיר“ (ישעיהו יא, פסוק יז).
| |
|