מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 ערך זה עוסק בשם עצם. לערך העוסק בשם פעולה בנסמך מַשְׂאַת־; ראו בצירוף משאת נפש.
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
משאת
|
| הגייה* |
mas'et
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
נ־שׂ־א
|
| דרך תצורה |
משקל מַקְטֶלֶת
|
| נטיות |
נס׳ מַשְׂאַת־ רבים מַשְׂאוֹת
|
- לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): משא מה שכבד לשאתו מה שקשה לתת אותו
- ”נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה“ (צפניה ג, פסוק יח)
- ”לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל דָּל וּמַשְׂאַת בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ“ (עמוס ה, פסוק יא)
- לשון המקרא מתנה תשורה מטען מכובד של המובל אל מישהו
- ”וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת“ (בראשית מג, פסוק לד)
- ”וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ“ (שמואל ב׳ יא, פסוק ח)
- לַעֲרוֹךְ לְפָנָי מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה פיוט יום זה לישראל
- לשון המקרא דבר גבוה ובולט לעין דגל, נס, או לפיד אש ועשן המתנשא אל על.
- ”וְהַמּוֹעֵד הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל עִם הָאֹרֵב הֶרֶב לְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת הֶעָשָׁן מִן הָעִיר“ (שופטים כ, פסוקים לח – מ)
- ”הָעִזוּ בְּנֵי בִניָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלִַם וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל“ (ירמיהו ו, פסוק א)
- לשון המקרא בהשאלה מן (1): נבואה
- ”נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל וְלֹא גִלּוּ עַל עֲוֹנֵךְ לְהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים“ (איכה ב, פסוק יד)
- לרוב בצורת נסמך וברבים ונראה שהיא משאה משורש נַ־שׂ־א
- 4. כמו משא במשמעות זו.
- ”וַיִּתֶּן לוֹ רַב טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וַיְשַׁלְּחֵהוּ “ (ירמיהו מ, פסוק ה)
- ”וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם“ (יחזקאל כ, פסוק מ) ( יתכן נסמך של משאות אך לפי עניינו -מצודות)
- ”וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ“ (אסתר ב, פסוק יח)
- ”לְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד ה“ (דברי הימים ב׳ כד, פסוקים ו – ט)
