מרזב

מַרְזֵב[עריכה]

לשון חז"ל צינור ניקוז אנכי המוליך מי גשמים ממזחילה בשולי גג אל הקרקע.
- ”הוה אמינה דלא ישבי תותי מרזבא משום שופכים, אמר לי מר: משום שכיחי מזיקין.“ (בבלי, מסכת חולין – דף קה, עמוד ב) (הייתי אומר שלא יושבים תחת המרזב משום שפכים; אמר לי מר: משום ששכיחים מזיקים)

כנראה שמקורה של תיבת זרב המקראית נעוץ בהלחם המורכב מן המילים: 'זרם' בתוספת ב (=השימוש) . מופיעה במקרא בצורה היחידאית "יזורבו" זרב בהוראת 'יְתוֹעְלוּ' (או יוזרמו בינות תעלה) ” הַקֹּדְרִים מִנִּי-קָרַח; עָלֵימוֹ, יִתְעַלֶּם-שָׁלֶג. בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצמתוּ; בְּחֻמּוֹ, נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם“ (איוב ו, פסוק טז) .
בלשון חז"ל. קרוב אל זב