זורר

זוֹרֵר

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	זורר
שורש וגזרה	ז־ר־ר א, גזרת ע"ע
בניין	פִּעֵל

איש מזורר

1. לשון המקרא עָטַשׁ; גֹּרוּ נְחִירָיו וְנִפְרַץ מִתּוֹכָם אֲוִיר מְעֹרָב בְּנוֹזְלֵי הַחֹטֶם וְהַפֶּה.

   • ”...וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו“ (מלכים ב׳ ד, פסוק לה)

2. עברית חדשה (מזיל) ריר

   • "כָּל בַּטְלָן, כָּל מְפַהֵק, כָּל מְזוֹרֵר..." דוד שמעוני, "בשבילי הביבר"

גיזרון

• פועל יחיד במקרא. יש הקושרים את הפועל לשורש זו"ר הקרוב לשורש זר"ר. לפי זה מקובל לפרש פועל יחידאי זה גם במובן של "סחט" שזה אחד ממשמעיו של השורש זו"ר. מקבילה גם בארמית: זְרִירָא.
• יש שפירשו את הפועל המקראי בהוראת פשט איבריו. התמתח.

נגזרות

• זרזיף
• ריר
• זרה
• זרנוק (זורר + יונק)

מילים נרדפות

• התעטש
• עטש

ראו גם

• זרירה
• גהק
• פהק