מסרף

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מְסָרֵף[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה* mesaref
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׂ־ר־ף
דרך תצורה משקל מְקַטֵּל
נטיות
  1. לשון המקרא קרובו של המת החייב לטפל בשרפתו.
    • ”וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ, לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן-הַבַּיִת“ (עמוס ו, פסוק י)

גיזרון[עריכה]

  • בתקופת בית שני, ובתקופת עריכת המשנה "מסרפים" היו ”סכין ומדיחין“ (משנה, מסכת שבתפרק כג, משנה ה) את גופת המת ב"סרף"-היא מסיכת שמן זית ואחר-כך מוציאים "עֲצָמִים" - עצמותיו מן הבית . גם בבשורת יוחנן יט,40 "יָּבֵא תַעֲרֹבֶת מֹר־וַאֲהָלוֹת כְּמֵאָה לִיטְרִין׃ וַיִּקְחוּ אֶת־גּוּפַת יֵשׁוּעַ וַיְחַתְּלוּהָ בְתַכְרִיכִין עִם־הַבְּשָׂמִים כְּמִנְהַג הַיְּהוּדִים". מנהג זה נפוץ אף בקרב קדמוני הערבים . וכך גם אצל הרמבם שמודה כי מנהג היהודים בקבורה הוא "לסוך אותה במיני בשמים".
  • ”וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ“ (דברים כח, פסוק מ) , בתרגום שומרוני-ארמי - "ושמן לא תסרף".

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • רש"י מסביר 'מסרפו' מלשון שריפה ('ש' מוחלפת ב'ס'),
  • מלבי"ם מניח שמדובר בשריפת הגופה בסיד, כמו שעושים בעת מגפה או בעת אסון המוני רב הרוגים. לפי השערתו שריפה בסיד, שהיא איכול הגופה בסיד, כונתה 'סרוף' ('ס' במקום 'ש', כמו 'סיד' לעומת 'שריפה').
  • לפי כמה מהפרשנים (ראב"ע בשם יהודה בן קורייש, רד"ק, והמצודות) מדובר באחי האם, שכן במקרא דוד מתייחס רק לאחי האב.

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: anoint‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]