משיחה

מְשִׁיחָה א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	משיחה
הגייה^*	meshikha
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	מ־שׁ־ח
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ מְשִׁיחוֹת; מְשִׁיחַת־, מְשִׁיחוֹת־

לשון חז"ל יציקת שמן קודש על ראש אדם כדי לחונכו לכהונה או למלכות או על חפץ כדי לקדשו.
- ”ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה.“ (בבלי, מסכת כריתות – דף ה, עמוד ב).
מריחת שמן, חומר סיכה, צבע וכדומה.
- ”ובימות החול מכרו בביתה זפת למשיחת אופני עגלות.“ (נהרים, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
- ”ובשעת משיחת הבית היתה פרסקא מטנפת את פניו בסיד, כדי שיהיה מוכרח לנקות את עצמו שעה רצופה.“ (חברבר החצרוני, מאת שלום עליכם, תרגום: י"ד ברקוביץ, בפרויקט בן יהודה)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	משיחה
הגייה^*	meshikha
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	מ־ש־ח
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ מְשִׁיחוֹת; מְשִׁיחַת־, מְשִׁיחוֹת־

לשון חז"ל פתיל או חוט חזק, עשוי משניים־שלושה חוטים דקים יותר שזורים יחד.
- "כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלנסאות של ארז ארכין וקנים ועצי שמן ונערת של פשתן וכורך במשיחה." (משנה ראש השנה ב ג).
- "הָעוֹשֶׂה כֵלִים מִן הַגָּדֵל בַּיָּם וְחִבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ חוּט, אֲפִלּוּ מְשִׁיחָה, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, טָמֵא." (משנה כלים יז יג)
- "הנח את המשיחה על קצה החבל בצורת לולאה הפונה כלפי מטה." (רב חובל זאב הים, חבלים וקשרים. החבל הימי ישראל, 1944)
לשון ימי הביניים מדידה.