הניא

הֵנִיא

לשון המקרא גרם לכך שהדבר לא ייעשה; הוציא מכלל אפשרות פעולה.
- ”וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל־נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם...“ (במדבר ל, פסוק ו)
- ”וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת־לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַן לָהֶם יהוה?“ (במדבר לב, פסוק ז)
- ”יהוה הֵפִיר עֲצַת־גּוֹיִם; הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים.“ (תהילים לג, פסוק י)