מט

מָט

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	מט
שורש וגזרה	מ־ו־ט
בניין	פָּעַל (קַל)

1. מאבד יציבות, נוטה לצדו: עמידתו מתערערת.

   • הנה הבית הזה, מט לנפול.
   • "רְפָא שְׁבָרֶיה כִּי מָטָה" (תהילים)

צירופים

• מט לפול

מילים נרדפות

• מוטה
• נופל

ראו גם

• מוט
• מטה
• התמוטט

מַט

1. מהלך נצחון מוחלט בשחמט.

גיזרון

• פירוק השם שחמט לרכיביו, ור' שח. מפרסית: مات (מַאת) – נדהם.

תרגום

• אנגלית: mate‏‏‏‏