תיבת המילה "כרכום" , חדרה לארמית מפרסית, ובתקופת בית שני החלה נפוצה תיבה זו גם בקרב דוברי העברית [1].
צבע הכּוּרכּוּם הופק מצמח בשם כורכומה, ממשפחת הזנגביליים, או מקורטם הצבעים. הצמח נוצל גם לשימושים רפואיים ומאגיים שונים. יהודים רבים בארץ ובעולם התפרנסו כצַבָּעִים דבר זה גרם לזיהויים עם הצבע הצהוב שהופק מן הכרכום עד שבימי-הביניים נודע ה"טלאי צהוב" כסימן ההיכר ל"גילדת" הצבַּעים היהודית.
אין קשר בין צמח זה ל ”כַרְכֹּם“ (שיר השירים ד, פסוק יד) המקראי. מקביל הוא ללשון יוון הקדומה שם הוא מופיע בצורת χαρακώνω - "כַרַכֹּנוֹ" בהוראת צלקת והכוונה כנראה לזעפרן המוזכר במשנה ובתוספתא. הכַרְכֹּם (זעפרן) הנדיר, הופק מן הצלקות הפלומתיות אשר מבצבצות ממרכז הפרח. כדי להמחיש עד כמה יקר הצבע מהצלקות יצויין כי דרושים למעלה ממאה פרחים כדי להפיק גרם אחד של "זעפרן".
בארמית הכורכום נקרא מוריקא[2], משמעותו צהוב (ראו הוריק) גם בערבית המילה مريق מריק[3] .