חלילה

חָלִילָה א

מילה שפרושה קריאה להמנע מלעשות דבר־מה. בשום פנים ואופן לא!
- ”חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט“ (בראשית יח, פסוק כה)
- ”וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר חָלִילָה חָלִילָה לִי אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית“ (שמואל ב׳ כ, פסוק כ)
- ”הרי הן לפניכם, חלילה לנו לנגוע בהן! אלא שגם אנו מצדנו נוסיף מה שאנו רוצים, והכל על מקומו יבוא בשלום“ (ה"מדיניוּת" ואוצר הישוב, מאת אחד העם, בפרויקט בן יהודה)

ביטוי שבמקורו מביע שאט נפש. 'חֲלִלֲ' - השוו, מן ערבית 'חַלַלַ' حَلَّلَ‎ בהוראת רקבון,פירוק-אורגני^{[דרושה הבהרה]}.
מלשון חולין (רש"י)

רק בצירוף למילה חזר (יש לשכתב פירוש זה): תנועה מעגלית
- "תלמוד לומר יאירו שבעת הנרות יערוך אותו אהרן ובניו אחד אחד, ומנין שיהו חוזרין חלילה כמין עטרה" (שמעוני, פרשת בהעלותך רמז תשיט )
- ”מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השניה מוציאה מהלוקח וראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם“ (משנה, מסכת כתובות – פרק י, משנה ו)
- ”לא היה פאייס אלא לראשי משמרות בלבד ושאר כל המשמרות חוזרות חלילה ר' חנינא בן אנטיננס אומ' לא היה פייס אלא ליום טוב הראשון של חג בלבד ושאר כל ימות החג חוזרות חלילה“ (תוספתא, מסכת סוכה – פרק ד, הלכה טו)