חרבן

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
(הופנה מהדף חורבן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חֻרְבָּן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חורבן
הגייה* khurban
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ח־ר־ב א
דרך תצורה משקל קֻטְלָן
נטיות ר׳ חֻרְבָּנוֹת; חֻרְבַּן־, ר׳ חֻרְבְּנוֹת־
תבליט בשער טיטוס ברומא, בו נראים השבויים היהודים נושאים את מנורת המקדש לאחר חורבן בית המקדש השני. תבליט זה הפך לסמלו של החורבן בעיני רבים.
"חורבן בית המקדש", מאת פרנצ'סקו האייז
  1. הרס, השמדה.
    • במלחמת העולם השנייה עבר רובה של אירופה חורבן מלא, וערים שלמות נמחקו.

גיזרון[עריכה]

  • המקור הראשון בידינו למילה נמצא במשנה: "כתב לשם מלכות שאינה הוגנת, לשם מלכות מדיי, לשם מלכות יוון, לבניין הבית, או לחורבן הבית, היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח - תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה." (משנה, גיטין, ח, ד). המילה השתרשה בלשון התלמוד ומאוחר יותר בלשון הרבנים בימי הביניים.

מובאות נוספות[עריכה]

  • "ותשעה באב, חמישה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא ייכנסו לארץ; וחרב הבית בראשונה ובשנייה; ונלכדה עיר גדולה ובית תור היה שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל (ביתר בזמן מרד בר כוכבא) והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גויים ונהרגו כולם, והייתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש; ובו ביום המוכן לפורענות, חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו, לקיים "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (ירמיהו כו,יח; מיכה ג,יב)." (רמב"ם, משנה תורה, תענית, ה, ג)

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]


השורש חרב א

השורש ח־ר־ב א הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ח־ר־ב א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל חָרַב חָרֵב יֶחְרַב -אין- לַחֲרֹב
נִפְעַל נֶחְרַב נֶחְרָב יֵחָרֵב הֵחָרֵב לְהֵחָרֵב
הִפְעִיל הֶחְרִיב מַחֲרִיב יַחֲרִיב הַחֲרֵב לְהַחֲרִיב
הֻפְעַל הֻחְרַב מֻחְרָב יֻחְרַב -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

חִרְבֵּן[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא חרבן
שורש וגזרה ח־ר־ב־ן, מרובעים
בניין פִּעֵל
  1. פלט צואה, עשה צרכיו.
    • אני לא מאמין!!! הגור שאספנו אתמול חרבן לי על כל הניירות שהיו לי על השולחן!!
    • "חַרבן לאט, חרבן בנחת, ודמיין שהמפקד מתחת" (כתובת נפוצה בבתי שימוש בצבא)
  2. הרס, קלקל.
    • אבי חרבן כל סיכוי של הקבוצה לנצח במשחק.

גיזרון[עריכה]

  • ע"פ חֶרְבּוֹן. נהוג לקשור אותה למילה חֻרְבָּן; רוביק רוזנטל ב"מילון הסלנג המקיף" רואה כאן השפעה של המילה הפלסטינית המדוברת خَرْبَان (חַ'רְבַּאן) שמשמעותה "פגום, מקולקל", ואף היא גזורה מן השורש המקביל לח־ר־ב א העברי. על כל פנים, המשמעות של "כישלון", "קלקול" וכדומה נחשבת בדרך כלל כמשמעות היסודית של חרבון ונגזרותיה, שממנה התפתחה המשמעות התניינית של הטלת צואה. בניגוד לסברה זו, בר-אדון[1] טוען כי השימוש במילה חרבון החל כהלצה של תלמידים במחזור הראשון של גימנסיה "הרצליה" (ראשית המאה ה-20), שהשתמשו בצירוף המקראי "חרבוני קיץ" ככינוי ציורי לגללי הבהמות המוטלים ברחובות. בהתאם לכך, המשמעות היסודית היא דווקא זו של הטלת צואה, והדמיון בצליל למילה הערבית חַ'רַא איננו מקרי כלל וכלל.

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. אהרן בר-אדון, לשונם המדוברת של הילדים בישראל (דיסרטציה), ירושלים תשי"ט, כרך ב, עמ' 294.


השורש חרבן

השורש ח־ר־ב־ן הוא שורש מגזרת המרובעים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ח־ר־ב־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל חִרְבֵּן מְחַרְבֵּן יְחַרְבֵּן חַרְבֵּן לְחַרְבֵּן
פֻּעַל -אין- מְחֻרְבַּן -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְחַרְבֵּן מִתְחַרְבֵּן יִתְחַרְבֵּן הִתְחַרְבֵּן לְהִתְחַרְבֵּן