המילה מופיעה פעמיים במקרא. פעם אחת בארמית במשמעות הראשונה: ”מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אַל־יְבַהֲלוּךְ רַעְיוֹנָךְ וְזִיוָךְ אַל־יִשְׁתַּנּוֹ“ (דניאל ה, פסוק י) (המלך, חיֵה לנצח, אל־יבהלוךָ מחשבותיך ואל־ישתנה הודך); ופעם נוספת בעברית (מלכים א', יד ב) במשמעות השנייה.
השורש נגזר מהפועל הִשְׁתִּין, שנתפס מאוחר יותר כגזור משורש זה בבניין הפעיל. על כן מבחינה היסטורית יש לראות בו שורש תנייני. הפועל הוא במקורו נטייה חריגה (בניין התפעל) של השורש שׁ־י־ן, וראו גם בערך שַׁיִן.
