מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ילד משתין – פסל ארד בבלגיה לשון המקרא גופו את הפסולת הנוזלית שמופרשת על ידי הכליות אצל האורגניזמים .
”לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָחִיד, וְכֵן לֹא יָרֹק.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק י, משנה ה ) ” דָּבָר אַחֵר, אִם נוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה, אִי אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּךָ עָרֹם וּבַעַל קֶרִי וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, וְזוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכָל הָעָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק ג, משנה ד ) המילה מופיעה במקרא אך כחלק מהצירוף "משתין בקיר".
ייתכן כי המילה במקור הייתה מן השורש ש־י־ן (של המילה שַׁיִן ) בבניין התפעל וממנה נגזר שורש תנייני שתן .
איטלקית: orinare , pisciare
אינדונזית: berkemih , kencing
אנגלית: urinate , piss
אספרנטו: urini , pisi
גרמנית: urinieren , pinkeln
דנית: urinere , tisse
הולנדית: urineren , plassen
טורקית: işemek
יוונית: κατουρώ (תעתיק: katouró)
יפנית: 小便をする (תעתיק: shōben o suru)
כורדית: mîstin
לטינית: mingo
מלאית: berkemih
נורווגית: urinere
נפלית: मुत्नु (תעתיק: mutnu)
סנסקירית: मेहति (תעתיק: mehati)
ספרדית: orinar , mear
ערבית: تبوَل (תעתיק: תַבַוַּלַ)
פולנית: sikać
פורטוגלית: urinar , mijar
פינית: virtsata , kusta
פרסית: شاشیدن (תעתיק: šâšidan)
צ'כית: močit , čurat
צרפתית: uriner , pisser
קוריאנית: 오줌싸다 (תעתיק: ojumssada)
רומנית: urina , pișa
רוסית: мочиться (תעתיק: močítʹsja)
שוודית: urinera , pissa
תאילנדית: เยี่ยว (תעתיק: yîao)
השורש שׁתן
השורש שׁ־ת־ן הוא שורש מגזרת השלמים .
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא
שׁ־ת־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
נִפְעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִפְעִיל
הִשְׁתִּין
מַשְׁתִּין
יַשְׁתִּין
הַשְׁתֵּן
לְהַשְׁתִּין
הֻפְעַל
הֻשְׁתַּן
מֻשְׁתָּן
יֻשְׁתַּן
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
השורש נגזר מהפועל הִשְׁתִּין , שנתפס מאוחר יותר כגזור משורש זה בבניין הפעיל. על כן מבחינה היסטורית יש לראות בו שורש תנייני. הפועל הוא במקורו נטייה חריגה (בניין התפעל) של השורש שׁ־י־ן , וראו גם בערך שַׁיִן .
