הניח מעותיו על קרן הצבי

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי[עריכה]

  1. זרק את כספו לריק, השקיע את כספו בדבר שאין לו תמורה.

מקור[עריכה]

  • מקור הביטוי בלשון חז"ל: "חנן אומר: אִבד את מעותיו. ... אַמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: יָפֶה אָמַר חָנָן, הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי" (משנה, מסכת כתובותפרק יג, משנה ב). הביטוי זה מופיע במקורות נוספים בתלמוד (גיטין נח ב, נדרים לג ב). בדומה, במדרש אלפא ביתא דבן סירא נכתב: "לעולם אל תתחבר עם שוטה. לפי שמה שנופל בידו כמו על קרן הצבי שלא תראינו לעולם".
הפרשנים נחלקו בהסבר מקור הביטוי. רבים סברו שהמקור הוא במהירותו של הצבי ובקושי להשיגו. למשל, פירוש תוספות יום־טוב על המשנה לעיל בכתובות כותב: "שהצבי קל לרוץ כדתנן פרק ה' דאבות[1], ונמצא שזה שמניח מעותיו על קרן הצבי הוא מזומן להפסד". לעומתו, בפירוש "שיטה מקובצת" מובאת לצד פירוש זה דעה נוספת, הגורסת שהצבי משיר את קרניו, והאדם מאבד כך את הכסף שהונח עליהן: "ושמעתי דלהכי נקט על קרן הצבי, משום דהצבי כשמזדקן הקרן שלו מועיל הרבה, והוא הולך מקום שבל יראה ובל ימצא ותוקע קרנו שם באחד מנקיקי הסלעים כדי שלא ימצא לעולם. כך שמעתי מפי חכמים דורשי רשומות". ד"ר משה רענן מסביר במאמרו "הניח מעותיו על קרן הצבי"[2] שהסבר זה נעוץ בזיהוי שגוי של הצבי עם האַיָּל, שכן בניגוד לאיל - הצבי אינו משיר את קרניו: "כרוב ראשוני אירופה גם ה"שיטה מקובצת" סבר שה"צבי" הוא האייל [...] בניגוד למשפחת הפריים, בעלי הקרן (horn) הקבועה, שעליה נמנה הצבי הרי שקרן האיילים (antler) היא חד שנתית ונושרת בסוף עונת הרבייה", ובהמשך "העובדה שבשלבים מסויימים האיילים נראים בעלי קרניים ולאחר מכן ללא קרניים גרמה להתפתחות המחשבה שהם מחביאים את קרניהם". כן הוא מפנה לפירוש "לחם שמיים" של היעב"ץ על הכתוב במשנה זו, המציין את כפל המשמעות במילה "קרן": "קרן הצבי לפירושא קמא דתוספות יום־טוב נמי אתי שפיר דנקט קרן. מפני שהוא לשון נופל על הלשון. כלומר הניח קרן מעותיו [..] על קרן הצבי קל המרוץ מידו יבקשנו".
  • ד"ר מרדכי רוזן מעלה סברה[3] שהפתגם קשור לנוהג קדום של שמירת כסף בקרנות בעלי־חיים: "את הכסף נהגו לשמור בארנק [...] הרומאים קראו לארנק follis [...] לפני הארנק היווני וה־follis הרומי נהגו כנראה לשמור את הכסף בקרניים של בעלי חיים. מכאן באה המילה קֶרֶן בתהליך של מטונימיה, סכום שנשמר לחיסכון. מי שלא ידע או לא נזהר בשמירת כספו נהגו לומר עליו: 'שם כספו על קרן הצבי' - ניב שהוראתו: איבד את כספו".

מידע נוסף[עריכה]

  • ביטוי בעל הוראה כמעט־הפוכה הוא "כָּתַב על קרן השור", שמשמעותו "כתב דבר שריר וקיים". למשל: "חדקל - זו יון - שהיתה קלה וחדה בגזירותיה, שהיתה אומרת לישראל: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל" (בראשית רבה, פרשה טז, סימן ד). בתלמוד הירושלמי מוזכרת גם כתיבת על קרן הצבי: "נישמעינה מן הדא כתבו על קרן הצבי וגדרו וחתמו ונתנו לה כשר" (ירושלמי עירובין א ז).
  • בחיבור "שפת עבר החדשה"[4] מביא ישראל חיים טביוב את הביטוי "הניח מעותיו על קרן הצבי" כדוגמה למליצות ציוריות, שאך מעט מהן מצויות במשנה. לדעתי, ביטוי זה נלקח מלשון העם, והוא משווה אותו לביטוי הטורקי "הניח מעותיו על גב החתול".

הערות שוליים[עריכה]

  הפרשן מפנה לכתוב במסכת אבות: "יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" (משנה, מסכת אבותפרק ה, משנה כ)

  "הניח מעותיו על קרן הצבי" באתר "פורטל הדף היומי", מאת ד"ר משה רענן.

  "צבע הכסף", מאת מרדכי רוזן, מתוך: "טבע הדברים", גיליון 233 (מרץ 2015), עמ' 90.

  "שפת עבר החדשה" לישראל חיים טביוב, מתוך "הַשִּׁלֹחַ", כרך י', תרנ"ב.