מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- הביא. הניח [על]. בדרך כלל בגרמתו ופשיעתו ולא באופן ישיר, יאמר על דבר שלילי
- ”מִקּוֹל אוֹיֵב, מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע; כִּי־יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן, וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי.“ (תהלים נה, פסוק ד)
- התנהגותו מֵמִיטָה חֶרְפָּה על כל המשפחה.
- האנשים הללו עוד ימיטו עלינו שואה
- מה עשית?! כעת הֵמַטְתָּ אסון על כל התושבים.
- [לא בשימוש] נדנד, הִטָּה.
- המיט =הִטָה, (השכיב או הניד, כמו מָט בצורת הפעיל ). בשימוש רק המיט על- ועל פי המקור המקראי קבלה מובן ספציפי.
- מופיעה שוב בתהלים במסורת הכתיב ולא קרי ”(ימיטו) יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים בָּאֵשׁ יַפִּלֵם בְּמַהֲמֹרוֹת בַּל יָקוּמוּ.“ (תהלים קמ, פסוק יא) (לפי הקרי הגחלים ימוטו).
- 2. שנמצא בלשון חז"ל[1] פעם אחת בלבד[דרוש מקור] מובן לפי השורש, וכנראה הכונה שהאדם מֵמיט את הספינה (ולא כפי פשטות המשפט).
- ↑ במשנה זבים פרק ג'. יש גורסים שם הסיט אבל ברוב הגירסאות המיט
