נפוץ בלשון חז"ל נמצא גם בלשון המקרא בשני מקומות אך הפירוש אינו מוסכם. א. "כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְוֹדָ֗ה הָמוֹן חוֹגֵג" (תהלים מב) ב. "מָה אֲדַבֵּר וְאָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי" (ישעיהו לח) לדעת אבן עזרא משמעו לשון נענוע וכן דידוי שבמשנה.
