דבא
דֹבֶא
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דובא |
| הגייה* | dove |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ב־א |
| דרך תצורה | משקל קֹטֶל |
| נטיות | |
גיזרון
[עריכה]- המילה מופיעה פעם אחת במקרא בפסוק לעיל, משמעותה וגיזרונה נתונים לפרשנות.
- באוגריתית מצויה תיבת 'דבאה', אמנם בהקשר קטוע: קרן דבאתך בתולת ענת. קרן דבאתך בעל ימשח" (CAT 22-21.II.10.1) ,שאולי עפ"י ההקשר, יש בו כדי לרמוז למשמעות של כוח, עוז [1]. השוו לשם בע"ח: דב. וגם לשם העיר: מידבא (מי-דבא) בהוראת: מים-שופעים.
פרשנים מפרשים
[עריכה]א. תוקף (כך תרגם אונקלוס אך נראה שזהו לא פירוש מילולי אם משוים לשאר התרגומים).
ב. זקנה חולשה (השיטה הרווחת)- הגיזרון: 1. חילוף עיצורים (כמו כשב וכבש) מדאב (דאבה, דאבון) לשון צער 2. לשון הפועל זָב בחילוף ד/ז כשהכונה לזיבת כוח הגוף. 3. קרוב אל ד־ו־ה דוי לשון צער.
ג. כמו פועל דּוֹבֶא שיהיו כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל חילוף עיצורים עם זָב.
ד. כמו דבב הא' באה במקום אות הכפל (האבן עזרא דוחה פירוש זה שאין לו טעם).
תרגום
[עריכה]- אנגלית: word
ראו גם
[עריכה]הערות שוליים
[עריכה]- ↑ יעקב חיים טיגאי,מקרא לישראל דברים, כרך שני. שנת ההוצאה: 2016. עמוד: 839