לדלג לתוכן

דובב

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
(הופנה מהדף דבב)

דּוֹבֵב

[עריכה]
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא דובב
שורש וגזרה ד־ב־ב
בניין פִּעֵל
  1. לשון המקרא גרם לאחר לדבר.
    • ”...דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.“ (שיר השירים ז, פסוק י)
    • הילד לא פצה את פיו עד שהמורה דובבה אותו.
    • המשטרה הכניסה מדובב לתא החשוד.
  2. לשון חז"ל הדהד, מלמל, הגה ללא כוונה.

גיזרון

[עריכה]
  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. מאותו שורש כמו דִבָּה.[1] בכתובות תגלת פלאסר III, ובנו שלמנאסר V באכדית, מצוי הפועל  : "דָבְּאָּבֻּ" dabābu במשמעות לדבר, לאמור [2].

נגזרות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]
  • אנגלית: interpret‏‏‏‏
  • אנגלית: echo‏‏‏‏ (2)

הערות שוליים

[עריכה]
  1. אבן עזרא על שיר השירים ז' י': מרחש מלשון דבה.
  2. THE ROYAL INSCRIPTIONS OF TIGLATH-PILESER III AND SHALMANESER V: AN AT-A-GLANCE AKKADIAN GLOSSARY OF THE RINAP 1 CORPUS (2011-2012) - Jamie Novotny, עמ': 6