דובב

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
(הופנה מהדף דבב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דּוֹבֵב[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא דובב
שורש וגזרה ד־ב־ב
בניין פִּעֵל
  1. גרם לאחר לדבר.
    • ”...דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.“ (שיר השירים ז, פסוק י)
    • הילד לא פצה את פיו עד שהמורה דובבה אותו.
    • המשטרה הכניסה מדובב לתא החשוד.
    • כדי לדובב את הסרט החדש, גויסה שורה של שחקנים מפורסמים.
  2. הָגָה דיבור לא רצוני, דיבור של מת.

גיזרון[עריכה]

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. מאותו שורש כמו דִבָּה.[1]
  • יש הגורסים בהקשר הקולנועי את הצורה דִּבֵּב, לפי המונח מאנגלית: dubbing, קיצור של double – כפיל.

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. אבן עזרא על שיר השירים ז' י': מרחש מלשון דבה.