גפף

גִּפֵּף

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	גיפף
שורש וגזרה	ג־פ־ף, גזרת השלמים
בניין	פיעל

1. לשון חז"ל כָּרַךְ זְרוֹעוֹתָיו סְבִיב אַחֵר, חִבֵּק.

   • "אבל הַמְגַפֵּף, והמנשק, והמכבד [...]-עובר בלא תעשה" (משנה, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, פרק ז')
   • "נכנס רבי יהושע וחלץ את תפיליו והיה מְגַפְּפוֹ ומנשקו ובוכה" (תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת שבת, דף כ', פרק ב')
   • "ואין אומרין שמא טמאה באה, ונישקתו וגִפַּפְתּוֹ" (משנה תורה להרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטמאות, פרק י"ג)

2. לשון חז"ל הִקִּיף בְּסִבוּב, נָסַב עַל-.

   • "ואם גִּפְּפוֹ מארבע רוחותיו, מִטַּמֵּא" (משנה תורה להרמב"ם, ספר טהרה, הלכות כלים, פרק ח')

גיזרון

• לשון חז"ל, ייתכן שמן גזירת "גַּף" שבמקרא. קרוב לשורש פועל זה השורש גו"ף שעניינו סגירה.

נגזרות

• גִּפּוּף

מילים נרדפות

חָבַק (1) חִבֵּק (1)

נסב (2) סוֹבֵב (2) סַב (2) כִּתֵּר (2) הקיף (2)

ראו גם

• נישק
• לטף

גֻּפַּף

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	גופף
שורש וגזרה	ג־פ־ף, גזרת השלמים
בניין	פֻּעַל

1. לשון חז"ל כִּתְּרוּהוּ, נָסַבּוּ עָלָיו.

   • "פיאה אינה מצלת מרוח אחת עד שתהא מגופפת מארבע רוחותיה" (תלמוד ירושלמי, סדר זרעים, מסכת כלאיים, דף כ"א, פרק ד')

2. נֶאֱטַם, הָיָה סָתוּם לְגַמְרֵי.

   • "צומם שאזניו מגופפות" (תוספתא, סדר קודשים, מסכת בכורות, פרק ד')

3. נִסְגַּר, נֶחֶסְמוּ הַכְּנִיסָה אוֹ הַפֶּתַח.

   • "...וּתְרִיסֵי הַחַלּוֹנוֹת מְגֻפָּפִים" מנדלי מוכר ספרים, רלב

4. נִתַּן לוֹ חִבּוּק.

   • כשהחייל שב משדה הקרב הוא גופף על-ידי הוריו.

גיזרון

• מן התלמוד (ראו לעיל).

מילים נרדפות

כֻּתַּר (1)

נאטם (2) נסתם (2) נחסם (2)

נסגר (3) ננעל (3) נטרק (3) הוגף (3)

חֻבַּק (4)

ראו גם

• הגיף

ראו גם

• התגפף