הגיף

הֵגִיף

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	הגיף
שורש וגזרה	ג־ו־ף א, גזרת נע"ו/י
בניין	הִפְעִיל

1. סגר, נעל.

   • הגפתי את התריסים לאחר הידיעה על האובך המתקרב.
   • "ױנטל משפופרת וכסה או שהגיף את הדלת הקדוש כשר" (משנה, מסכת פרה, פרק ו', משנה א')
   • "או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות (במנעול)" (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן י"א, סעיף א')
   • החולים ששכבו בבית החולים קראו לאחיות כי הגשם חדר פנימה, ואבו שהן תגפנה להם את האשנבים.

גיזרון

1. הפועל מופיע פעם אחת בלבד במקרא: וָאֹמַר לָהֶם לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְעַד הֵם עֹמְדִים יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ (נחמיה ז, ג). ככל הנראה מקורו בארמית או בפרסית.

מובאות נוספות

• "הגיפה ולא מירקה, או שפתחתו הרוח" (משנה, מסכת אוהלות, פרק י"ג, משנה ד')
• "הגיפו היטב את התריסים / בחוץ קר, ורוח, ומצפים בחוץ למטר." ("שיר לאוהבים הנבונים", נתן זך)

תרגום

• אנגלית: close‏, shut‏‏‏‏‏

ראו גם

• הוגף
• הגפה
• מגוף
• מגופה
• מגף