בשת

בֹּשֶׁת

לשון המקרא בושה
- ”וַיִּחַר-אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי-בֹחֵר אַתָּה לְבֶן-יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ.“ (שמואל א׳ כו, פסוק ל)
- ”כֹּל הֹבִאישׁ עַל-עַם לֹא-יוֹעִילוּ לָמוֹ לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם-לְחֶרְפָּה.“ (ישעיהו ל, פסוק ה)
- ”לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי.“ (ירמיהו כ, פסוק יח)
- ”עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה-בֹשֶׁת לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ.“ (מיכה א, פסוק יא)
- ”יָשׁוּבוּ עַל-עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח.“ (תהלים ע, פסוק ד)
לשון חז"ל [הלכה] אחד מחמישה תשלומים במקרה של חבלה ונזק באדם
- נזק צער ריפוי שבת בושת הבושת הכל לפי המבייש והמתבייש

באוגריתית bṯt (בתֿת) במשמעות "בושה", וכן "אשת-רוע, מכשפה", ואכדית bāštu או būštu במשמעות "בושה".^[1]

בשמות פרטיים המילה משמשת כמילת צנזורה תחת המילה בעל; כך אִישׁ־בֹּשֶׁת בשמואל הוא אֶשְׁבָּעַל בדברי הימים ו־ ”אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבֶּשֶׁת“ (שמואל א׳ יא, פסוק כא) הוא ”אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבַּעַל“ (שופטים ט, פסוק א)

↑ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ' 250: bṯt