מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | בישן |
הגייה* | bayshan |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | ב־ו־שׁ |
דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
נטיות | נ׳ בַּיְשָׁנִית, ר׳ בַּיְשָׁנִים, נ"ר בַּיְשָׁנִיוֹת |
הרוחצת הבישנית
- לשון חז"ל שאינו נוטה לחשוף את עולמו הפנימי בפני אחרים, וחש מבוכה אם נאלץ לעשות כן.
- ”הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד; וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים; ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה ה)
- ”שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים“ (בבלי, מסכת יבמות – דף עט, עמוד א)
- "יש אחת נועזת ישירה ועניינית / ואחרת מתוקה צנועה וביישנית" (מליון או דולר, מאת יוסי גיספן)
- הילד הבישן הסמיק כאשר תשומת הלב הוסבה אליו.
- אם תמשיך להיות כזה בישן ולא תשתף במה שעובר עליך, לעולם לא יצליחו להבין אותך.
מקור המילה בלשון חז"ל. משורש מקראי.
השורש בושׁ |
השורש ב־ו־שׁ הוא שורש מגזרת נע"ו/י הניטה לפי משקל "פָּעֹל".
ב־ו־שׁ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
בֹּשׁ |
בּוֹשׁ |
יֵבוֹשׁ |
בּוֹשׁ |
לֵבוֹשׁ |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
הֵבִישׁ |
מֵבִישׁ |
יָבִישׁ |
הָבֵשׁ |
לְהָבִישׁ |
הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
בִּיֵּשׁ בּוֹשֵׁשׁ |
מְבַיֵּשׁ מְבוֹשֵׁשׁ |
יְבַיֵּשׁ יְבוֹשֵׁשׁ |
בַּיֵּשׁ בּוֹשֵׁשׁ |
לְבַיֵּשׁ לְבוֹשֵׁשׁ |
פֻּעַל |
בֻּיַּשׁ |
מְבֻיַּשׁ |
יְבֻיַּשׁ |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְבַּיֵּשׁ |
מִתְבַּיֵּשׁ |
יִתְבַּיֵּשׁ |
הִתְבַּיֵּשׁ |
לְהִתְבַּיֵּשׁ |
- בבניין קל בגופי הנוכחות והנוכחים החולם המופיע בכל יתר הצורות מתקצר לקמץ קטן מפאת תזוזת הטעם: בָּשְׁתֶּן, בָּשְׁתֶּם.
- בבניין הפעיל מותרת הנטייה גם על-דרך פועלי נפ"יו; הוֹבִישׁ, אוֹבִישׁ, הוֹבִיׁשִׁי, לְהוֹבִישׁ וכולי.
|
|