חברותי

חַבְרוּתִי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חברותי
הגייה*	khavruti
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ח־ב־ר
דרך תצורה	חברותא + ־ִי
נטיות	נ׳ חַבְרוּתִית, ר׳ חַבְרוּתִיִּים, נ"ר חַבְרוּתִיִּוֹת

1. מי שמעורה בחברה וחש בנוח במצבים הומי־אדם.

   • ”כי בעת ההיא, ואני טרם אמצא בי "נטיה טבעית" ו"נטיה מוסרית", "אני פרטי" ו"ואני חברותי", הנלחמים יחדיו“ (מצווה, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
   • ”ואך בסור אבן נגף הזאת מעל דרכה, דרך האשה-הרעיה, שבה מאליה אל אישה, אשר הקשר החברותי וחיי-הבית המשותפים עשום לאגודה אחת?“ (על חטא, מאת בן-אביגדור, בפרויקט בן יהודה)
   • ”סטורס הוא אדם משכיל, יודע לשונות הרבה, בעל כשרונות שונים, יודע פרק במוסיקה ואיש חברותי.“ (ארץ ישראל תחת שלטון-הצבא-הבריטי, מאת מרדכי בן הלל הכהן, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• עברית חדשה מן חברות שבלשון חז"ל.

מילים נרדפות

• ידידותי
• נוח לבריות

ניגודים

• ביישן
• מנוכר
• מופנם

תרגום

• אנגלית: outgoing‏, sociable‏‏‏‏

ראו גם

• הוסיפו לכאן קישורים למונחים קרובים בוויקימילון.