מבוכה

מְבוּכָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מבוכה
הגייה^*	mevukha
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ב־ו־ך
דרך תצורה	משקל מַקְטֵלָה
נטיות	ר׳ מְבוּכוֹת; מְבוּכַת־, ר׳ מְבוּכוֹת־

לשון המקרא בלבול הדעת. (מחמת פחד ) שתוצאותו בדר"כ חוסר החלטיות, חוסר התמצאות.
- ”יום מהומה מבוסה ומבוכה“ (ישעיהו כב, פסוק ה)
- ”עתה תהיה מבוכתם“ (מיכה ז, פסוק ד)
- מותו של הגנרל גרם למבוכה רבה בשורות הלוחמים.
מצב שבו אדם חש מוטרד או מבויש בעקבות אי־נעימות חברתית או חרדה בלתי רציונלית.
- הוא התנצל במבוכה לאחר שהתבררה לו הטעות.

ערך בוויקיפדיה: מבוכה

השורש ב־ו־ך הוא שורש מגזרת נע"ו/י.