אים

אִיֵּם

הפיל אימה. הזהיר מישהו מפני דבר רע שהוא מתכוון לגרום לו כגון: פגיעה, הטלת עונש וכדומה.
- ”הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת; וְאוֹמְרִים לָהּ [...] דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשָׁמְעָן, הִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ.“ (משנה, מסכת סוטה – פרק א, משנה ד)
- ”מאיים עלי הפחד, שאנחנו בעצמנו נרצח את תקוותנו. ואם עם מאבד את עצמו לדעת, שוב אין לו תקומה.“ (מכתב להתאחדות האיכרים, מאת מנחם אוסישקין, בפרויקט בן יהודה)
- ”כשמנהל-העבודה, למשל, מעיר לעצלים שבין החברים, כי צריך לעבוד, שהרי הכל חברים, ובטלתו של אחד גורמת הפסד לכל המשק, עומדים ומקהילים קהילות על "גסות-יחוסיו": הוא מאיים בפיטורים, בהוצאה מן הקואופראטיב? הכך יעשה אדם המתאמר לסוציאליסט? הזהו הסוציליסמוס?“ (ביבליוגרפיה, מאת יוסף חיים ברנר, בפרויקט בן יהודה)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	איום
הגייה^*	ayom
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	א־י־ם
דרך תצורה	משקל קָטֹל
נטיות	ר׳ אֲיֻמִּים; נ׳ אֲיֻמָּה, נ"ר אֲיֻמּוֹת

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

מפחיד, מעורר פחד ואימה.
- ”אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא“ (חבקוק א, פסוק ז)
- יְרָא מִיּוֹם אֲשֶׁר נוֹרָא וְאָיוֹם / וְהוּא יֹקֵד כְּמוֹ תַנּוּר וּבֹעֵר "ירא מיום אשר נורא ואיום", ר' משה אבן עזרא
בהשאלה: נשגב, מלא הדר, מעורר תחושת נחיתות
- הבית הכנסת הזה אשר ממעל נתנה חבל לעמנו בדור האחרון הזה הוא מביא אל לב רואה רגש נפלא איום וקדוש בעוז וחדוה "בית הכנסת של ר' יהודא חסיד", יוסף ישעיהו ריבלין
- כי איום הטבע ומלא פלאים, אשר בינת האדם הגאה קצרה מהשיגם - לשווא "[1]", אנטון צ'כוב, בתרגום אורי ניסן גנסין
בהשאלה: גרוע מאוד
- האוכל במזנון היה ממש איום

לשון המקרא. המשמעות "גרוע מאוד" מופיעה לראשונה בעברית החדשה.
מופיע גם ב ”מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת“ (שיר השירים ו, פסוק י), אולם פירוש הביטוי איומה כנדגלות אינו ודאי.

כשלון איום זה בתעודה הראשונית והחיונית של ממשלת המנדט מחייב ריאורגניזציה יסודית של שיטת הפקידות ומשטר ההגנה בארץ תזכיר לוועדת החקירה למאורעות תרפ"ט, דוד בן גוריון

φρικτός‏‏‏‏ (תעתיק: friktós)