מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | ארור |
הגייה* | arur |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | א־ר־ר |
דרך תצורה | משקל קָטוּל |
נטיות | נ׳ אֲרוּרָה, ר׳ אֲרוּרִים, נ"ר אֲרוּרוֹת |
- מקולל.
- ”וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ“ (בראשית ד, פסוק יא)
- ”אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה“ (דברים כח, פסוק טז)
- ”וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא-יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי“ (יהושע ט, פסוק כג)
- ”וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת“ (ירמיהו יא, פסוק ג)
- ”גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ“ (תהלים קיט, פסוק כא)
השורש ארר |
ניתוח דקדוקי לשורש |
משמעות עיקרית | הטלת קללה |
גזרה | גזרת הכפולים |
הופיע לראשונה בלשון | המקרא |
השורש א־ר־ר הוא שורש הניטֶּה בבניינים קל, פיעל, נפעל והופעל על פי גזרת הכפולים, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת השלמים.
א־ר־ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
אַר |
אַר
(ב׳ פעוּל: אָרוּר) |
יָאֹר |
אֹר |
לָאֹר |
נִפְעַל |
נֵאַר |
נֵאָר |
יֵאַר |
הֵאָר |
לְהֵאָר |
הִפְעִיל |
הֶאֱרִיר |
מַאֲרִיר |
יַאֲרִיר |
הַאֲרֵר |
לְהַאֲרִיר |
הֻפְעַל |
הוּאַר |
מוּאָר |
יוּאַר |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
אוֹרֵר |
מְאוֹרֵר |
יְאוֹרֵר |
אוֹרֵר |
לְאוֹרֵר |
פֻּעַל |
אֹרַר |
מְאֹרָר |
יְאֹרַר |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְאָרֵר |
מִתְאָרֵר |
יִתְאָרֵר |
הִתְאָרֵר |
לְהִתְאָרֵר |
- המטה בבניין קל, בבניין פיעל ובבניין נפעל לפי השלמים, דהיינו- אָרַר, אֵרַר, נֶאֱרַר- אינו שוגה.
|
|
- ↑ מלשון:"מאררים-ומתממים", וזאת עפי הדגם במשפט העכשוי בו פרקליטות-מדינה באמצעות קטגורים מאררים את הנאשם, ולעומתם סניגור ש"מֶתמֶמוֹ" (מלשון תמים)