אוד

אוּד[עריכה]

לשון המקרא גזר עץ המשמש להצתה ע"י העברת האש ממקור חום אחד למשנהו.
- ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, יִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר יְהוָה בְּךָ, הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם; הֲלוֹא זֶה אוּד, מֻצָּל מֵאֵשׁ“ (זכריה ג, פסוק ב)
- ”הַמּוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל לְצָרְפָהּ, הַמּוֹצִיא מַסְמֵר בַּגְּשָׁמִים לְצָרְפוֹ, הַמַּנִּיחַ אֶת הָאוּד בַּגְּשָׁמִים לְכַבּוֹתוֹ, הֲרֵי זֶה בְּכִי יֻתַּן.“ (משנה, מסכת מכשירין – פרק ה, משנה ז).

המילה מופיעה בתנ"ך, יתכן קשר בין שם הפועל בערבית : (אָדַה; أذى) פירוש: הִזִּיק, לגרום הרס לאחרים. ארמית סורית: אוּדָא
בשפה האנגלית (wood-ווּד) פירושו: יער , מילה זו מגיעה משפה הודו-ארופית קדומה (וִודֻ - widʰu), באנגלית עתיקה המילה מגדירה: בול עץ ,יער.
מצרית קדומה אֻדּ wdd בהוראת לבשל,לשרוף. ראו הרוגליף w-d-d + מימין (Q7) לוגוגרמת 'כן-בישול' המסמלת חום,בערה.