אוד עשן

אוּד עָשֵׁן

כינוי לאדם תשוש וחסר תקווה.
- ”"זָרִיתִי לָרוּחַ אַנְחָתִי / וַיִּרְוֶה הַחוֹל דִּמְעַת עֵינִי; הָרוּחַ! אִם תִּמְצָא אֶת-אָחִי / אֱמָר־לוֹ – אוּד עָשֵׁן הִנֵּנִי.“ (זריתי לרוח אנחתי, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

”וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ.“ (ישעיהו ז, פסוק ד)
רש"י על ישעיהו ז ד: "זנבות האודים העשנים" - יהיו בעיניך כזנבות אודים שכבתה שלהבת שלהם. אודים (טיצני"ש בלע"ז).