אד

ערך זה עוסק באויר חם. לערך העוסק בצרה ופגע; ראו אֵיד.

אֵד

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אד
הגייה*	ed
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	א־ו־ד
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	ר׳ אֵדִים

התעבות של אדי מים

1. לשון המקרא (בעיקר ברבים: אֵדִים) עננה של חומר אשר בתנאים סטנדרטיים של טמפרטורה ולחץ מהווה נוזל.

   • ”וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ; וְהִשְׁקָה, אֶת־כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.“ (בראשית ב, פסוק ו)
   • ”כִּי יְגָרַע נִטְפֵי־מָיִם; יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ.“ (איוב לו, פסוק כז)
   • ”דוָדים רותחים מפעפעים שהעלו אדים ריחניים“ (היינו כחולמים, מאת פנחס גוברין, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל. משמעותה במקרא לא ודאית, כיום חלק מהחוקרים משערים שכוונת המקרא לא קיטור\ערפל אך 'מעיין' או 'הצפה', לפי האכדית edû 'הצפה', השערה מחוזקת ע"י תרגום השבעים (יוונית πηγή 'מעיין'), וולגטה (לטינית fons/fontis 'מעיין', משם אנגלית fountain), ופשיטתא (ארמית סורית ܡܒܘܥܼܐ = מבועא, מקביל לעברית מבוע = מעיין).
• מצרית קדומה אִדְתְ jdt בהוראת טל.

פרשנים מפרשים

• עפ"י פירוש ירושלמי ואח"כ ע"י מנחם בן סרוק ורד"ק שקבע (כנראה, בהשראת המילה "אוד") - "ענן ערפל, הבל עשן העולה מן הארץ".
• בימי הביניים חלק מהפרשנים החלו לפרש "אד" "הבל העולה מתוך נוזל רותח, וכדומה".
• טור סיני, ומילון קליין, פירשו "אד" במשמעות נחשול פורץ ומתפרץ.

צירופים

• לחץ אדים

תרגום

• אנגלית: vapor‏, fume‏‏‏‏

ראו גם

• גז
• הבל
• עשן
• קיטור

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: אד

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אד