מקור המילה מצוי בלשון החורים, בהגיית: אֲבּוזִי (abuzi). חיתית: אפּוזי (apuzzi) בהוראת מחסן. יש המשווים לאכדית:אבֻּסֻ (abūsu) בהוראת אורווה. אוגריתית: אבְּסן (absn) ארמית-סורית: אוּרִיָא (ˀwryˀ) [1]. עפ"י המקורות המילה אבוס מופיעה שלוש פעמים כצירוף, מוסיף שד"ל וקובע כי מקורו משורש ב-ו-ס ושעינינו מקביל לשורש: ד-ו-ש מפני שדשים בו , ”בְּאֵין אֲלָפִים, אֵבוּס בָּר; וְרָב-תְּבוּאוֹת, בְּכֹחַ שׁוֹר“ (משלי יד, פסוק ד) שד"ל פירש - באין עדר הדש את השדה הופך האבוס לבר, כלומר לנקי או חף מיבול.
ערך בוויקיפדיה: אבוס