מריא

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מְרִיא[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מריא
הגייה* merii
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש מ־ר־א ב
דרך תצורה משקל קְטִיל
נטיות ר׳ מְרִיאִים, מְרִיא־ מְרִיאֵי־
  1. לשון המקרא בקר שָׁמֵן ומפוטם.
    • ”וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יהוה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא.“ (שמואל ב׳ ו, פסוק יג)
    • ”וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.“ (ישעיהו יא, פסוק ו)
    • ”בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ, וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ; אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים, מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם.“ (יחזקאל לט, פסוק יח)
  2. שור הבר, תאו.
    • להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
      רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.

גיזרון[עריכה]

  • שורש מ־ר־א בהוראת: פיטום, הלעטה, מצוי בלשון חז"ל (המריא). יש מפרשים המוצאים כן כבר במקרא: ”כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא“ (איוב לט, פסוק יח)[1]. יש המחברים לשורש ב־ר־א בהוראה דומה (כגון במילה בריא).
  • יש מילה מקבילה באכדית: marû - שמן, מפוטם. וכן באוגריתית: 𐎎𐎗𐎜 (mrủ). קרוב גם לארמית: אִמָּר.

מידע נוסף[עריכה]

  • שתי המשמעויות למריא נתונות למחלוקת פרשנית בעלת משמעות הלכתית. שמהפסוק בישעיה מוכח שה"מריא" כשר לקרבן, וממילא דינו כבהמה שחלבו אסור באכילה. לדעת רס"ג המריא הוא ה-جَامُوس (גַ'אמוּס) - תאו. רה"ג לעומת זאת סבור ש"מריא" הוא שור מפוטם (כדברי התרגום), ואילו התאו דינו כחיה והוא פסול לקרבן וחלבו מותר באכילה.[2] במהלך הדורות פוסקים שונים צידדו לכאן או לכאן[3].

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. כך פירשו ראב"ע ורשב"ם, אמנם יש המפרשים שם מלשון מרי (רש"י) או מלשון הגבהה (רלב"ג).
  2. המחלוקת מובאת בספר 'כפתור ופרח' פרק נח, ורמוזה גם בפירוש ראב"ע ישעיה א,יא.
  3. ראה לדוגמא בספר האגור (סימן אלף צט); רדב"ז (ח"ו סימן ב"א צח); שולחן ערוך (יו"ד כח,ד).