2: בתקופת המקרא שמש הגורן כרחבה ציבורית גדולה, מקום כינוסים, טכסים, ופולחן ציבורי ששכן לרוב בחלקה התחתון של העיר, בכתבי אוגרית יושב דנאל השופט בתוך אדירי העם בגורן ודן את דין האלמנה והיתום . יש רגליים להנחה שגם הלשון "הושב בגורן" הבאה בתעודות נוזי משמעותה "נתבע לדין"[2].
4: בשכבת הלשון המקראית-קלאסית שימש הגורן כמקום הזרייה והדיש בלבד. הוראת הביטוי ממגילת רות (שיש המאחרים את זמן כתיבתה לתקופה הפרסית) ” גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים“ (רות ג, פסוק ב) המתפרשת כ-יבול, שאולה ממציאות מאוחרת המתועדת בלשון חכמים [3].
↑המנקד כבדרך המקרא אינו שוגה. צורה זו, בה הגימ"ל חטופה בחטף קמץ אינה המקרה היחיד בו אות שאיננה גרונית מונעת בחטף, ראה צֳרִי, צִפֳּרִים, ועוד.
↑עורך/כים: משה דוד קאסוטו,שם הספר: אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ב'. מקום ההוצאה: ירושלים, שם ההוצאה: מוסד ביאליק. שנת ההוצאה: תשי"ד - 1954 עמוד: 559