המילה מופיעה בספר קהלת רק בצירוף "רעיון רוח" שמקביל לצירוף "רעות רוח" שמשמעותו הבל, דבר לא־ממשי: ”וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ“ (קהלת א, פסוק יז), ובצירוף "רעיון ליבו": ”כִּי מֶה הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ“ (קהלת ב, פסוק כב). כמו כן מופיעה המילה בתלמוד הירושלמי בתוך הטקסט הארמי, במשמעות "מחשבה" או "מחשבה רעה", כגון כאן: ”הוי רעיון רבי מאיר מיקל בגזל השבט ומחמיר בגדר מי חטאת“ (ירושלמי, מסכת תרומות – פרק א, הלכה ה).
ייתכן שהמילה נשאלה לעברית מהארמית בסוף ימי בית שני או בימי חז"ל, ולפיכך היא מופיעה כבר בספר קהלת. שורש המילה הוא כנראה אותו שורש ארמי שממנו נגזרה המילה הארמית 'רעוא' (=רצון): הפועל הארמי רעי שמקביל לעברית רצה[1] (בחילופי צ־ע מהאות הפרוטו־שמית ḍ), ועקב כך במשמע המקורי רעיון הוא המקביל לרצון דרך ארמית, ומשמע הצירופים 'רעיון רוח'\'רעות רוח' הוא 'רצון רוח', בהוראת 'רצון שווא'. השערה זו נתמחת על ידי תרגום השבעים (שמתרגם את שתי המילים רעיון ורעות ליוונית προαίρεσις 'מטרה, רצון'[2] מלשון αἱρέομαι 'העדיף, בחר'[3]), לקסיקונים שונים[4] ותרגומים מודרניים ('striving after the wind' או 'chasing after the wind'[5]).
