קעקע

קִעְקֵעַ א

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	ק־ע־ק־ע
בניין	פִּעֵל

1. חרט בבשר ורשם

   • ”הַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, קִעֲקַע וְלֹא כָתַב, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ בַּדְּיוֹ וּבַכְּחוֹל וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם.“ (משנה, מסכת מכות – פרק ג, משנה ו)

גיזרון

• גזירת פועל מן כתובת קעקע.

פרשנים מפרשים

• רש"י: קרוב אל הוקיע (ר"ש) שהוא לשון תקיעה וחיבור.

נגזרות

• קִעֲקוּעַ
• קֻעֲקָע
  • מְקֻעֲקָע

קִעְקֵעַ ב

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	ק־ע־ק־ע
בניין	פִּעֵל

1. הרס פירק

   • ”הגוזל את המריש ובנאו בבירה בית שמאי או' יקעקע את הבירה ויטול את המריש ובית הלל או' מחשב כל מה שהיה שוה ונותן לבעלים מפני תקנת שבין“ (תוספתא, מסכת בבא קמא – פרק י, הלכה ה)
   • בקש לקעקע ביצתם של ישראל
   • משקיע מאמצים לקעקע את החינוך הטהור

גיזרון

רש"י קשר אל המילה המקראית נקע.

צירופים

• קעקע ביצת־

ראו גם

• חתר
• ערער

קִעֲקֵעַ ג

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	ק־ע־ק־ע
בניין	פִּעֵל

1. השמיע קולות כשל תרנגולת. או כקולות האדם הקורא להם לפתותם לאכול

   • ”הטל להם מים בספל וקעקע להם כתרנגולין“ (בבלי, מסכת קידושין – דף לא, עמוד א)

גיזרון

• כנראה תצליל. או מן קוע צואר,גרון בארמית (כמו גרגר)

ראו גם

• קִרְקֵר
• געגע