מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא נע וזע והוסר והתרחק ממקומו.
- ” וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ“ (בראשית לב, פסוק כו)
- ” וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ כַּאֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשִׁי מֵעַל אֲחוֹתָהּ“ (יחזקאל כג, פסוק יח)
- [רפואה] מתח או קרע רצועת גידים המחברת בין פרקים.
- מקראי לחלק מהפרשנים הנו"ן אינה מן השורש.
- רש"י קשר אל קעקע ב
- רד"ק: שורשו י־ק־ע או ק־ע־ע
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נקע
|
| הגייה* |
neka׳
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
נ־ק־ע
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
ר׳ נְקָעִים, נִקְעֵי־
|
- לשון חז"ל נקיק, בור באדמה.
- ”גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בַּגַּת אוֹ בַנֶּקַע, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.“ (משנה, מסכת כלאים – פרק ה, משנה ד)
- ”הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ז, משנה א)
- עברית חדשה פגיעה בשלמות של הרצועה המפרקית.
- נקע נגרם בד"כ בגלל טראומה גופנית.
- 1. להשלים}}
- 2. מן הפועל נָקַע
 ערך בוויקיפדיה: נקע |
ערך בוויקיפדיה: נקע