מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קִעְקֵעַ א [ עריכה ] חרט בבשר ורשם
”הַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, קִעֲקַע וְלֹא כָתַב, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ בַּדְּיוֹ וּבַכְּחוֹל וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם.“ (משנה, מסכת מכות – פרק ג, משנה ו ) גזירת פועל מן כתובת קעקע .
מצרית, בהגיית קָעֲה qꜥḥ בהוראת "גליון פאפירוס" (עליו צויר הכתב המצרי) פרשנים מפרשים [ עריכה ] רש"י: קרוב אל הוקיע (ר"ש) שהוא לשון תקיעה וחיבור. קִעְקֵעַ ב [ עריכה ] הרס פירק
”הגוזל את המריש ובנאו בבירה בית שמאי או' יקעקע את הבירה ויטול את המריש ובית הלל או' מחשב כל מה שהיה שוה ונותן לבעלים מפני תקנת שבין“ (תוספתא, מסכת בבא קמא – פרק י, הלכה ה ) בקש לקעקע ביצתם של ישראל
משקיע מאמצים לקעקע את החינוך הטהור רש"י קשר אל המילה המקראית נקע .
קִעֲקֵעַ ג [ עריכה ] השמיע קולות כשל תרנגולת. או כקולות האדם הקורא להם לפתותם לאכול
