המילה מופיעה במקרא בשלושת המקומות הנ"ל בלבד. הפרשנים נחלקו במשמעות המדויקת, מכיון שמן ההקשר נראה שהפועל כולל שתי פעולות - המתה ותליה בפרסום, ראו להלן.
גיזרון המילה אינו ברור; רש"י כתב שהוא קרוב לשורש ת־ק־ע בהוראת: חיבור.[1] רלב"ג קישר לפועל המקראי "נָקַע" בהוראת: יצא ממקומו, כי בתלייה "יתקע הנפש מהנתלה בזולת מכה וחבורה"[2]. ר' יעקב צבי מקלנבורג גזר מהמילה הארמית "קוע" בהוראת: צוואר, ופירש ש"הוקעה" היא המתה באמצעות תליה מהצואר.[3]
יש שפירשו שהכוונה לדחיפה ממקום גבוה (מקביל לסקילה לדעת חז"ל), ע"י הקבלה לערבית وَقَعَ (וַקַעַ) - נפל.[4]
יתכן שיש קשר לגעז: ወቀዐ (וקע) - היה מבוקע, נדקר.[5]
