”כעין ענף מהתאווה המינית היא התאווה להתקשט ולהתהדר, המביאה, למשל, את הפרא לסבול יסורים קשים, בכדי לקשט את גופו בכתובת קעקע נהדרה בעיניו.“ (האדם והטבע, מאת א"ד גורדון, בפרויקט בן יהודה)
”אני עמדתי אחרי כן בפתח השער לראות בפני היוצאים, וכמדומה לי שראו עיני על כל פנים ופנים כתבת קעקע כעין תפלה לאלהי ממון: "אין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית הזה, מפני היד שנשתלחה במקדשך"!“ (נוסח אשכנז ונוסח ספרד, מאת דוד פרישמן, בפרויקט בן יהודה)
”אבא ראה על חזי את כתובת הקעקע – והתחיל לטלטלני בשער ראשי וצעק: 'הבתולה מאריה?! – זונה! – פרוצה! – החוצה!'“ (המשיח הלבן, מאת אביגדור המאירי, בפרויקט בן יהודה)
”אשה צעירה פרחה וזרועותיה צחות, ללא פגם, ללא דופי, ואין אף זכר לכתובת קעקע כחולה. אין זכר למספר בן ארבע ספרות על חזה, ספרות עד כחולות, נצחיות כנצח חייה, כנצח עורה החלק שניתן לה בחייה עד כלותה, עד חדלונה. לא, אין מאומה.“ (פרח ליל, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)
הצירוף מופיע פעם אחת בתנ"ך. זהו בין הצירופים היחידיים במקרא המורכב רק ממילים יחידאיות.
מקור השם כנראה מן מצרית קדומה בהגיית: קַאקַא (kꜣkꜣ) ליוונית עתיקה בהגיית: קיקי (κίκῐ) בהוראת שמן-קיק, ממנו הוכן דיו שהודות למסתו המולקולרית יכול אף לחדור אל השכבה החיצונית והנוקשה של העור [1].
↑ יש לציין שכתרגום למילה 'כתובת קעקע' המופיעה בספר וויקרא נבחרה בלשון יוונית קוינה של תרגום השבעים המילה שהגייתה: חַרזֶטֶ, בהוראת 'לצלם בזכרון' וגם בהוראת לחוקק,לצלק (χαράζετε, המהווה גרסה נוספת לתיבת חַרַזֹו χαράζω) הושאלה מן השורש העברי ח-ר-ץ , וקרובה לשורש המילה: חרש
ערך בוויקיפדיה: כתובת קעקע
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כתובות קעקע