"המפלת מין קליפה מין שעורה מין עפר מין יבחושין רשב"ג אומר ממעכתו ברוק על הצפורן אם נמוח הרי זו נדה ואם לאו אינה נדה" (תוספתא, סדר טהרה, מסכת נידה, פרק ד', א')
במאמר "קביעות תקן בלשון - חדשים גם ישנים" (מתוך: "מאתים וחמשים שנות עברית חדשה") סוקר ד"ר חיים כהן את ההפרדה בין "זוֹ" בחולם ו"זוּ" בשורוק. הוא גורס שההפרדה, המקובלת כיום כתקנית, היא תוצאת דקדוקים של מתקני לשון, ואינה בהכרח משקפת את ההגייה הקדומה. הוא מסתמך על לשונאים התומכים במסורת ההגייה האשכנזית (בשורוק) במספר ביטויים, כגון: "מצה זוּ שאנו אוכלים", "נחום איש גמזוּ", "לא זוּ אף זוּ", "הרי את מקודשת לי בטבעת זוּ", וכדומה. בנוסף, הוא מציע לפרש מופעים של "זוּ" במקרא ככינוי רמז מיוחד, ללא הפרדה בין מינים. לדוגמה: עַם זוּ קָנִיתָ (שמות ט"ו, ט"ז) ניתן לפרש "עם זה אשר קנית". תרגום אונקלוס לארמית מתאים לפירוש זה.
