מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא נתן יחס שלילי לאחר: התנהג כאילו הוא נכרי, ואיננו מכירו.
- ”וַיַּרא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּירֵם, וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת“ (בראשית מב, פסוק ז)
- לשון המקרא שינה את מראהו שלא יכירוהו.
- ”וַיְהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה[...]וַיֹאמֶר בּוֹאִי אֵשֶׁת יְרָבְעָם לָמָה זֶה אַת מִתְנַכֵּרָה“ (מלכים א׳ יד, פסוקים ה – ו)
- יש הקושרים את השורש להכיר, נעשה כאיננו מכיר, או כאיננו מוכר, שינה את מראיהו לבלתי הכר.
- הקשר בולט בפסוק ”גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֵּר נַעַר“ (משלי כ, פסוק יא)
השורש נכר
|
השורש נ־כ־ר הוא שורש מגזרת חפ"נ.
נ־כ־ר
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
|
|
|
|
|
נִפְעַל
|
נִכַּר
|
נִכָּר
|
יִנָּכֵר
|
הִנָּכֵר
|
לְהִנָּכֵר
|
הִפְעִיל
|
הִכִּיר
|
מַכִּיר
|
יַכִּיר
|
הַכֵּר
|
לְהַכִּיר
|
הֻפְעַל
|
הֻכַּר
|
מֻכָּר
|
יֻכַּר
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
נִכֵּר
|
מְנַכֵּר
|
יְנַכֵּר
|
נַכֵּר
|
לְנַכֵּר
|
פֻּעַל
|
נֻכַּר
|
מְנֻכָּר
|
יְנֻכַּר
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְנַכֵּר
|
מִתְנַכֵּר
|
יִתְנַכֵּר
|
הִתְנַכֵּר
|
לְהִתְנַכֵּר
|
| |
|