התנכל

הִתְנַכֵּל[עריכה]

פעל או תכנן לגרום רעה בעורמה.
- ”וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ“ (בראשית לז, פסוק יח)
- ”הָפַךְ לִבָּם לִשְֹנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו“ (תהלים קה, פסוק כה)
(בשפת הדיבור) היצר צעדיו של אדם. גרם רעות רבות או אי נעימויות, בפרק זמן ארוך.
- הבוס שלי התנכל אלי במשך כל תקופת עבודתי במפעל.

שורש מקראי.

המאירי על הפסוק בתהילים הנ"ל מקשר את השורש נכל עם כילוי וכלייה.

השורש נ־כ־ל הוא שורש מגזרת השלמים.