המושג מגיע מלשון עברית-משנאית: : בהוראת שבע (=נקודות אותן הגו יהודי טבריה, וכנראה הגליל כולו ושיצגו שבע (שוא) תנועות, ואילו בפי יהודי בבל היו רק שש). שְוַיָּא הארמית נהגתה בסורית: שבא או שבאה (šbˁ), שמילולית נטעניו במשמעות :שוה, או שויון-(נקודות ,מקביל אל ה-זקף שבטעמי המקרא).
בשפה העברית השוא מבוטא כתנועה לא נשמעת הקרויה שווא נע הנשמעת כמו האות e' במילים הנוכריות: כ-agent , שכנגדה מצוי גם שווא נח הנשמע כמו האות e' במילה orange.
יש להוסיף לדף זה את הערך: שֹוֹא(שם־הפועל.מקראי).
ערך בוויקיפדיה: שווא