שוא

יש להוסיף לדף זה את הערך: שֹוֹא(שם־הפועל.מקראי).

שְׁוָא[עריכה]

השווא שתחת האות כ' הוא שווא נח, ולכן האות ת' שאחריו דגושה בדגש קל. מתחת לאות ת', לעומת זאת, יש שווא נע.

כינוי כולל למספר תופעות בדקדוק המסורתי של השפה העברית. אחד מסימני הניקוד טברני, המופיע מתחת לאות ונראה כשתי נקודות האחת מעל השנייה.
- שווא הוא אחד הניקודים בעל שני צירופים.
תנועה פונטית מרכזית חצי-סגורה ובלתי-מעוגלת. מסומנת כך: ə.

ערך בוויקיפדיה: שווא

לשון המקרא שקרי, שאינו אמת, שאינו קיים, אחיזת עיניים.
- ”לֹא תִרְצָח, {ס} וְלֹא תִנְאָף; {ס} וְלֹא תִגְנֹב, {ס} וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא.“ (דברים ה, פסוק טז)
- ”שָׁוְא וּדְבַר-כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי; רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל-תִּתֶּן-לִי; הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי.“ (משלי ל, פסוק ח)
- "בְּהַבְטָחוֹת שָׁוְא אַל-תַּאֲמֵן, אָח, / אַל-תִּבְטַח בַּכּוֹכָבִים, / רַמָּאִים הֵם וַחֲנֵפִים הֵם / גַּנָּבִים שֶׁבְּגַנָּבִים!" (חיים נחמן ביאליק, "בהבטחות שוא")