שוא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יש להוסיף לדף זה את הערך: שֹוֹא(שם־הפועל.מקראי).
שְׁוָא[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | שווא |
הגייה* | shva |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות |

השווא שתחת האות כ' הוא שווא נח, ולכן האות ת' שאחריו דגושה בדגש קל. מתחת לאות ת', לעומת זאת, יש שווא נע.
- כינוי כולל למספר תופעות בדקדוק המסורתי של השפה העברית. אחד מסימני הניקוד טברני, המופיע מתחת לאות ונראה כשתי נקודות האחת מעל השנייה.
- שווא הוא אחד הניקודים בעל שני צירופים.
- תנועה פונטית מרכזית חצי־סגורה ובלתי־מעוגלת. מסומנת כך: ə.
גזרון[עריכה]
- המושג מגיע מלשון עברית-משנאית: : בהוראת שבע (=נקודות אותן הגו יהודי טבריה, וכנראה הגליל כולו ושיצגו שבע (שוא) תנועות, ואילו בפי יהודי בבל היו רק שש). שְוַיָּא הארמית נהגתה בסורית: שבא או שבאה (šbˁ), שמילולית נטעניו במשמעות :שוה, או שויון-(נקודות ,מקביל אל ה-זקף שבטעמי המקרא).
- בשפה העברית השוא מבוטא כתנועה לא נשמעת הקרויה שווא נע הנשמעת כמו האות e' במילים הנוכריות: כ-agent , שכנגדה מצוי גם שווא נח הנשמע כמו האות e' במילה orange.
צירופים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: schwa
ראו גם[עריכה]
![]() |
שָׁוְא[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | שווא |
הגייה* | shav |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות |
- לשון המקרא שקרי, שאינו אמת, שאינו קיים, אחיזת עיניים.
- ”לֹא תִרְצָח, {ס} וְלֹא תִנְאָף; {ס} וְלֹא תִגְנֹב, {ס} וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא.“ (דברים ה, פסוק טז)
- ”שָׁוְא וּדְבַר-כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי; רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל-תִּתֶּן-לִי; הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי.“ (משלי ל, פסוק ח)
- "בְּהַבְטָחוֹת שָׁוְא אַל-תַּאֲמֵן, אָח, / אַל-תִּבְטַח בַּכּוֹכָבִים, / רַמָּאִים הֵם וַחֲנֵפִים הֵם / גַּנָּבִים שֶׁבְּגַנָּבִים!" (חיים נחמן ביאליק, "בהבטחות שוא")
צירופים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: false
ראו גם[עריכה]
שׂוֹא[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | שוא |
הגייה* | so |
חלק דיבר | תואר־הפועל |
מין | זכר |
שורש | נ־ש־א |
דרך תצורה | |
נטיות |
- הנשאות לגובה
גזרון[עריכה]
- מופיע במקרא , יחידאי .
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
- נשא.