ש
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יש להוסיף לדף זה את הערך: שָׁ.
ש[עריכה]
| א"ב עברי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| כתיב מלא | שין | ||||
| הגייה* | shin, sin | ||||
| IPA | [s], [ʃ] | ||||
| א"ב צלילי | שמיר | ||||
| מורס | ··· (ננ"נ) | ||||
| ברייל |  (שׁ ימנית),  (שׂ שמאלית)
| ||||
| גימטריה | 300 | ||||
| ASCII | F9 | ||||
| יוניקוד | 05E9 | ||||
| אותיות הא"ב העברי | |||||
| א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת | |||||
| אותיות סופיות | |||||
| ך ם ן ף ץ | |||||
- שי"ן היא האות העשרים ואחת באלפבית העברי.
בגימטריה ערכה 300. אחת מחמש האותיות השיניות: ז ש ס ר צ.
גיזרון[עריכה]
- האות שי"ן התפתחה מצורת השיניים, ומכאן שמה.
צירופים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: shin
מידע נוסף[עריכה]
- שׁ - שין ימנית, בעלת נקודה מעליה בצד ימין (או ללא הנקודה), מבוטאת כאות SH האנגלית. שׂ - שין שמאלית, בעלת נקודה מעליה בצד שמאל, מבוטאת כמו האות ס וכמו S האנגלית. קרויה גם שׂין.
- בתנ"ך (ספר שופטים י"ב ו') מסופר שאנשי שבט אפרים לא יכלו לבטא שין ימנית, וכאשר ביקשו מהם לבטא "שיבולת" הם ביטאו זאת "סיבולת".
- מילת הזיקה בעברית (שֶ-), מקבילה למילת הזיקה האכדית (שָ -sha). בכתובת קארא-טאפה מתחוור שֶבבטאם את צירוף המילים - "אשר בנה" , היו האכדים מקצצים ל - "אש בנה" [1]. ויתכן שגם תיבת "שלמה" יכולה להתפרש באכדית "אשר-שלם".
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
ערך בוויקיפדיה: ש
סמוכין[עריכה]
- ↑ מתוך מאמרו של נ"ה טור-סיני -"הכתובת הכנענית הגדולה מקארא-טפה" . לשונינו, אלול תשי"א
