ש־

שֶׁ־ּ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ש־
הגייה*	she
חלק דיבר	מילת חיבור
מין	-
שורש
דרך תצורה
נטיות

1. ש' הזיקה; מילית הפותחת פסוקית.

   • ”וַיֹּאמֶר יהוה – לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.“ (בראשית ו, פסוק ג)
   • ”חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, חָדֵלּוּ; עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.“ (שופטים ה, פסוק ז)
   • ”אַל־תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ...“ (שיר השירים א, פסוק ו)
   • ”שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה; שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם.“ (שיר השירים ו, פסוק ו)
   • ”מַה־שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה־שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.“ (קהלת א, פסוק ט)

גיזרון

מקבילה באכדית ša

אולם כינוי הזיקה הנפוץ במקרא הוא אֲשֶׁר, אך בלשון חכמים שולט שֶׁ־ּ, שאומנם מצוי מקרא אך במספר מצומצם יותר של מקרים. עם זאת, מובן כי שֶׁ־ּ קדום בשל הימצאו בלשונות שמיות אחרות ואף בשכבות הקדומות ביותר של עברית המקרא (בשירת דבורה, בסיפורי גדעון ובפרקים הישראליים של ספר מלכים).

גיזרון המילה שנוי במחלוקת, וישנן מספר פתרונות מוצעים לסוגיית מקורה ויחסה הגיזרוני לכינוי הזיקה אֲשֶׁר:

1. הכינוי שֶׁ־ּ נוצר דרך התקצרות הכינוי אֲשֶׁר (אֲשֶׁר > *אש־ּ > שֶׁ־ּ) - עם זאת, קשה לקבל את הרעיון כאילו שֶׁ־ּ הוא תוצר תנייני, משום ששימושו כיסוד רומז ידוע היטב, במיוחד באכדית, שם ניתן למצואו אף ככינוי זיקה.
2. הכינוי אֲשֶׁר התפתח מן שֶׁ־ּ (שֶׁ־ּ > *אש־ּ [נוספה א פרוסתטית לפני עיצור שורק, ראו: זְרוֹעַ/אֶזְרוֹעַ] > אֲשֶׁר [נוספה ר כפרי היבדלות, ראו: כִּסֵּא/כֻּרְסָה])
3. הפתרון הכי מתקבל על הדעת, הוא שאין קשר גזרוני כלל וכלל בין שֶׁ־ּ ואֲשֶׁר. ידוע כי שֶׁ־ּ הינו יסוד רומז קדום, ואילו את אֲשֶׁר אולי גזור משם עצם בהוראת ״מקום״ (משורש זה נגזרה תיבת אֲתַר, ״מקום״, הארמית). ההתפתחות הסמנטית מתיבות בהוראת ״מקום״ לכינויי זיקה ידועה (ראה: תיבת wo הגרמנית).

נגזרות

• של

מילים נרדפות

• אשר
• כי

תרגום

• אנגלית: that‏, which‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: ש' הזיקה