רטב

רָטֹב (גם: רָטוּב)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רטוב
הגייה^*	ratov, ratuv
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ר־ט־ב
דרך תצורה	משקל קָטֹל, משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ רְטֻבָּה או רְטוּבָה; ר׳ רְטֻבִּים או רְטוּבִים, נ"ר רְטֻבּוֹת או רְטוּבוֹת

ספוג במים (או נוזל אחר על־בסיס מים).
- ”רָטֹב הוּא לִפְנֵי-שָׁמֶשׁ; וְעַל גַּנָּתוֹ, יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא“ (איוב ח, פסוק טז)
- השולחן רטוב כיוון שנשפכו עליו מים מכוס שעמדה עליו.

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. לשורש ישנן מקבילות גם באכדית, בארמית, ובערבית – رَطْب (רַטְבּ).
הצורות ההיסטוריות הן רָטֹב (ratov), רְטֻבּה (r^etubba), רְטֻבִּים (r^etubbim) וכולי. בעברית המודרנית התפתחו צורות חלופיות: רָטוּב (ratuv), רְטוּבָה (retuva), רְטוּבִים (retuvim) וכולי. הצורות החלופיות הן הנפוצות כיום, בייחוד בלשון הדיבור. הן הצורות ההיסטוריות והן הצורות החלופיות נחשבות תקניות.

השורש ר־ט־ב הוא שורש מגזרת השלמים.

לשון חז"ל תרחיף נוזלי המוגש עם מנות מסוימות על מנת לשפר את הטעם שלהן במהלך זמן ההכנה או ההגשה.
- ”הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר, מֻתָּר בָּרֹטֶב וּבַקִּיפָה. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ו, משנה ו)
- ”וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם.“ (משנה, מסכת חולין – פרק ז, משנה ה)
- ”הָעוֹר וְהָרֹטֶב וְהַקִּיפָה וְהָאָלָל וְהָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם, מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין, אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת.“ (משנה, מסכת טהרות – פרק א, משנה ד)

ערך בוויקיפדיה: רוטב

ספר לימוד בוויקיספר: מתכוני רטבים

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רטבים