שורש ק-פ-א מופיע בתנ"ך במס' הזדמנויות, אך תיבת קפאון יחידאית היא בצורתה : ”בַּיּוֹם הַהוּא; לֹא-יִהְיֶה אוֹר, יְקָרוֹת יקפאון (וְקִפָּאוֹן)“ (זכריה יד, פסוק ו) בתלמוד מפורש 'קפאון' בהוראת מכוסה או 'דבר שמוצפן מן התודעה' הווה אומר שבאותו יום לא יהיה "אור גנוז" כמושג מופשט בלבד, וגם לא דברים המוצפנים מהתודעה - ה'דברים' יהיו גלויים וברורים.
