”אמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו; כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן, שנאמר (איוב לח טו): "וימנע מרשעים אורם"; ולמי גנזו? - לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר (בראשית א ד): "וירא אלהים את האור כי טוב [ויבדל אלקים בין האור ובין החשך]", ואין טוב אלא צדיק, שנאמר (ישעיהו ג י): "אמרו צדיק כי טוב [כי פרי מעלליהם יאכלו]"; כיון שראה אור שגנזו לצדיקים – שמח, שנאמר (משלי יג ט): "אור צדיקים ישְׂמַח [ונר רשעים ידעַך]".“ (בבלי, מסכת חגיגה – דף יב, עמוד א)
"יֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א ג). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, "אוֹתוֹ אוֹר נִגְנַז וְהִזְדַּמֵּן לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ" (זוהר, פרשת תרומה (מתורגם), ח"ב קמח עמוד ב – קמט עמוד א)
