קליה
מראה
(הופנה מהדף קליות)
קְלִיָּה
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | קלייה |
הגייה* | kliya |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ק־ל־י/ה |
דרך תצורה | משקל קְטִילָה |
נטיות | ר׳ קְלִיּוֹת; קְלִיַּת־, ר׳ קְלִיּוֹת־ |
- שיטת בישול בה מייבשים ומחממים מזון בחום יבש.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
גיזרון
[עריכה]- שם פעולה מן קלה.
תרגום
[עריכה]- אנגלית: toasting
נגזרות
[עריכה]- קלאי (אבוב של קלאין)
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: קלייה |
סמוכין
[עריכה]- מילון דו־לשוני אטימולוגי לערבית מדוברת ולעברית ; אברהם שטאל.
קְלָיָה
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | קליה |
הגייה* | klaya |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ק־ל־י/ה |
דרך תצורה | משקל קְטָלָה |
נטיות | ר׳ קְלָיוֹת |
- לשון חז"ל זרע מאכל או גרעין של דגנים וקטניות שנמתק בחום האש. נאכלו כממתקים וחטיפים בעת שמחה.
- ”סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חֻלִּין טְמֵאִין, תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ תִלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת“ (משנה, מסכת תרומות – פרק ה, משנה ג)
- ”רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבוֹא אֶצְלוֹ.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ד, משנה יב)
- ”וְכַמָּה יִשְׁהֶה הָאוֹכְלָן, כְּאִלּוּ אֲכָלָן קְלָיוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּשְׁהֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס.“ (משנה, מסכת כריתות – פרק ג, משנה ג)
- ”חיטין ועשאן קליות מותרין“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף לז, עמוד ב)
גיזרון
[עריכה]- לשון חז"ל משורש מקראי.
- קליות = בוטנים . עפ"י ארמית (קליתא qlytˀ) - תא .לפיכך, "בר - קלייתא" הוא "זה שחולק את אותו התא", קרי ה"בטן" - שכל אחד מתרמיליו מכיל בדרך-כלל זוג זרעים.
צירופים
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: word
קֵלָיָה
[עריכה]- שם פרטי לזכר,מופיע ברשימת לווים וכהנים שנשאו נשים נוכריות
גזרון
[עריכה]- "קֵלָיָה הוּא קְלִיטָא", ואונקולוס מפרש עפ"י: ”וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה“ (ויקרא כב, פסוק כג) - "קלוט" הוא "חסִיר" כלומר איבר שתפוס בתנוחה לא טיבעית ושאינו מתפקד כהלכה, ככתוב ”והקלוט שרוע שנשתרבב לו יריכו קלוט שרגליו קלוטות כשל חמור וכשל סוס“ (בבלי, מסכת בכורות – דף מ, עמוד א).
- יוספוס במלחמת היהודים מכנה klitus את אחד מבני הגליל שעשה מום בידו והפכה ליד שאינה מתפקדת . תושבי הגליל כינוהו "קליטא" [1].
- מלשון קדם-הלנית : κλείς "קליאיס" - "וו של אבזם" , "עצם הבריח" , גם בהוראת - "תפס" או "וו" (לסגירת דלת) כנראה על שום התפס הנעוץ בבגדי גידמים כדי לקבע את שארית היד . ומנגזרת זו באה גם המילה גם "קְליט" "דגדגן, clit (הנראה מקרוב כ"כפתור" או "וו").
ראו גם
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]הערות שוליים
[עריכה]- ↑ ש. קליין, לשונינו, לחקר השמות והכנויים , טבת תר"ץ, עמ'269