קליות = בוטנים . עפ"י ארמית (קליתא qlytˀ) - תא .לפיכך, "בר - קלייתא" הוא "זה שחולק את אותו התא", קרי ה"בטן" - שכל אחד מתרמיליו מכיל בדרך-כלל זוג זרעים.
"קֵלָיָה הוּא קְלִיטָא", ואונקולוס מפרש עפ"י: ”וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה“ (ויקרא כב, פסוק כג) - "קלוט" הוא "חסִיר" כלומר איבר שתפוס בתנוחה לא טיבעית ושאינו מתפקד כהלכה, ככתוב ”והקלוט שרוע שנשתרבב לו יריכו קלוט שרגליו קלוטות כשל חמור וכשל סוס“ (בבלי, מסכת בכורות – דף מ, עמוד א).
יוספוס במלחמת היהודים מכנה klitus את אחד מבני הגליל שעשה מום בידו והפכה ליד שאינה מתפקדת . תושבי הגליל כינוהו "קליטא" [1].
מלשון קדם-הלנית : κλείς "קליאיס" - "וו של אבזם" , "עצם הבריח" , גם בהוראת - "תפס" או "וו" (לסגירת דלת) כנראה על שום התפס הנעוץ בבגדי גידמים כדי לקבע את שארית היד . ומנגזרת זו באה גם המילה גם "קְליט" "דגדגן, clit (הנראה מקרוב כ"כפתור" או "וו").
ערך בוויקיפדיה: קלייה