קבוץ

קֻבּוּץ (גם: קִבּוּץ)[עריכה]

[דקדוק] אחד מסימני הניקוד טברני, שמסמן בעברית החדשה את התנועה /u/ או /ʊ/. הוא מופיע מתחת לאות ונראה כשלוש נקודות אלכסוניות.
- במילה סֻלָּם האות סמ"ך מנוקדת בקובוץ.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קיבוץ
הגייה^*	kibuts
חלק דיבר	שם־הפועל, שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־ב־ץ
דרך תצורה	משקל קִטּוּל
נטיות	ר׳ קִבּוּצים; קִבּוּץ־ ר׳ קִבּוּצֵי־

אסוף, כנוס של מספר עצמים אל מקום אחד.(שם הפועל)
- "שומעים אנו תמיד על אודות ועדים, קיבוץ סכומים גדולים ומוסדות. הראונו את התוצאות! הראונו את הפעולות!" (הרצל, מתוך נאום הפתיחה לקונגרס הציוני הרביעי).
- בנינו לעצמנו חבורת מומחים על-ידי קיבוץ של אנשים מוכשרים.
שם לקבוצת לומדי תורה צעירים בלשון היהודים באירופה, ובלשון ימינו השנתונים המבוגרים בישיבה.(שם עצם)
- בחורים שעדיין לא בקיבוץ לא מורשים להשתתף בועד.
צורת התיישבות ייחודית לישראל, המתאפיינת בעיקרה על ידי עיקרון שיתוף הפעולה הכלכלי. (שם עצם)
- קיבוץ דגניה הוא הקיבוץ הראשון שנוסד בארץ, בשנת 1909.

מילה שמוצאה מערב-שמי , מופיעה בשפה אוגריתית(qbṣ; קבשׁ), במשמעות שבט. המילה הושאלה לעברית - מארמית (קְיִבְּשׁ qybwṣ) = אסופת/אשפת חצים. יתכן והמילה מקושרת אל הפועָל באתיופית - (כבשא qabṣa) = לזרוק,להטיל יחד.
המילה מופיעה לראשונה בשפה העברית בסמוך לתקופת חורבן בית שני,במגילות ים המלח, ציטוט: "בק>בוץ חרון ובאריכות? ישובון וב?...". (מגילת חכמת המלך שלמה א')

ערך בוויקיפדיה: קיבוץ